yo no soy marinero, soy capitan

חיכיתי לכותרת הזאת שבועיים וחצי.
הגעתי לצ'ילה.
שוב היתה טיסה טובה, לא יודע איך אבל קימבנתי לי עוד פעם יציאת חירום. קניתי בניו יורק נעליים של קולומביה, שאיתן אני נראה 2 מטר. אי אפשר לסרב לי שאני אומר שלא יהיה לי מקום לרגליים.
בכלל שמתי לב - באל על ואמריקן איירליינס המטוס היה מיושן כזה. כשחזרתי מוגאס בוירג'ין אמריקה ועכשיו כשטסתי בלן צ'ילה, המטוסים שלהם הרבה יותר טובים.
גם מבחינת מקום ישיה וגם מבחינת מע' בידור לנוסע. לוירג'ין וללן יש מסכי מגע אישיים, עם מלא סרטים חדשים, אגף מוזיקה עם כל אלבום שעלה בדעתי (אפשר להרכיב פלייליסט אפילו), ומשחקים. ויש כזה שלט שיוצא החוצה והופך לג'ויסטיק של קונסולת משחק. בקיצור - נוח + לא משעמם = טיסות טובות.
כבר בשדה תעופה תקפו אותי בספרדית, אין לי מושג מה הם אומרים או מה הם רוצים.
שפה אין להם, לפחות סבלנות (בינתיים) יש להם.
קראתי שלא רק שלא יודעים פה אנגלית, בצ'ילה ספציפית יש להם ספרדית כזו שהם נוהגים לבלוע את המילים, ושיש להם מילים בסלנג שאף אחד לא מבין.
אז כשהגעתי גם שמעתי, לא רק קראתי. בקיצור - לא בדיוק נחיתה רכה.
אחרי שדפקו אותי במחיר של המונית למלון (סתם, לא בטוח. אין לי מושג), הלכתי לישון כמה שעות. המלון שלקחתי בסדר גמור, ומחר אני מתכנן להגיע לפוקון.
אין לי חשק להסתובב פה בעיר כ"כ.