עשיתי חריקה בויאריקה

הגעתי לעיירה הציורית פוקון, שלמרגלות ההר הציורי ויאריקה (בפייסבוק יש תמונה יפה שלו).
הגעתי עם כמה ישראלים, 2 בחורות ובחור בני 22-3. כבר מההתחלה אחת שם לא באה לי טוב. יודעת רק 2 משפטים בספרדית: "קומו אסטס" ו"אסטה מוי קארו" (זה יקר מאוד).
לקחנו מונית מתחנת האוטובוס, הוא רצה 2 דולר על הנסיעה: "אסטה מוי קארו". מן הסתם כשהוצאנו כסף לשלם, היא לא הוציאה שום דבר.
מהר מאוד התפצלתי מהם (ממנה), והלכתי לחפש חדר. הייתי בכמה הוסטלים, וכשהייתי באחד מהם, פתאום הם הגיעו, אז היא אומרת לי: "מה נדב? החלטת לקחת לנו את כל החדרים?"
יש אנשים שפשוט לא באים טוב. (עוד מעט תבינו למה אני חופר עליה)
בלילה ביקרתי בקזינו המקומי והפסדתי 20,000 פזו. נשמע הרבה, אבל זה 30$. גם שם היו חולים, שפיזרו משכורות בכל סיבוב של הגלגל ברולטה.
בקיצור, יום של רגיעה והלכתי לטפס על הר געש פה באיזור (ויאריקה). היינו צריכים להביא סנדויצ'ים, אז הורדתי שרטוטים מהאינטרנט שמסבירים איך להכין, ויצאנו לדרך.
יצאנו ב 7 בבוקר מפוקון, חצי שעה נסיעה והתחלנו בטיפוס. המדריך שלנו התלהב ממני כי כל הזמן הייתי מאחוריו בעוד שלאורך הדרך אנשים מוותרים ונושרים. העלייה לא קלה כמו שחשבתי, אבל גם לא כזו קשה... 5-6 שעות נטו של טיפוס לא טכני בשלג. קצת יותר קשה מלעלות הרבה מאוד מדרגות + לאט לאט מאבדים תחושה בכף רגל מהקור.
כל הדרך למעלה המדריך שואל אותי: "דונדה לאס צ'יקס?" (איפה הכוסיות?), אמרתי לו: "נו אקי" (לא כאן). תכלס, לא היו.
מרוב שיש שם 90% ישראלים, המדריכים מדברים קצת עברית. איזה מדריך עשה סקי מלמעלה, וצעק על המדריך שלי: "אולה, בן זונה" ולמדריך השני: "מה קורה, שרליל?"
כשהגענו למעלה ישבנו לאכול עוד קצת. סה"כ היה מזג אויר מעולה, ורק בפיסגה היה קצת קר. את הדרך למטה עושים בהתגלצ'ות (זה המונח המדעי) על התחת.
לובשים כזה חיתול על המכנסיים שיגן מהקרח, ויוצאים לדרך. המדריך שלי אמר לי ללבוש את החיתול הפוך, עם הצד המבריק כלפי חוץ. פורקה? ככה יותר טוב, תאמינו לו.
התחלנו לגלוש למטה. המדריך יושב על כזה פלסטיק, שעושה מן נתיב כזה בשלג, ואנחנו אחריו.
איך שהתיישבתי על השלג, עשיתי 0 ל-100 ב-6 שניות. הצד המבריק הזה מחליק על השלג כמו איש שדרך על בננה שנמצאת על משטח עם הרבה שמן.
אני מאיץ ומאיץ, ואני קולט מישהו עומד על הנתיב החלקה. הסתובבתי וניסיתי לבצע נוהל עצירה, כמו שהמדריך לימד, לא עזר כלום. אני על 200 קמ"ש, בשלב הזה כבר התחלתי להסתובב על השלג, כמו מכונית שיצאה משליטה, והתרסקתי לתוך רגליים של מישהי. הפלתי אותה כמו בבאולינג. נחשו מי זו היתה.
ניחשתם נכון. מתוך 300 איש שהיו על ההר באותו יום, דוקא התרסקתי על זאת שלא באה טוב. יד הגורל.
היא יצאה בסדר, אני קיבלתי פצצה ברגל שעד עכשיו כואבת. המדריך שלה קפץ עליי בצעקות, ועם הפיוז שלי עוד רגע היו שם מכות. מה היא עומדת באמצע כביש מהיר כמו (וברוחב של) משאית עם אורות מהבהבים?
בקיצור, המשכתי את הגלישה למטה, הפעם נתתי פור של 300 מטר לזה שעושה לפניי... היה כיף. פתאום העלייה נראית שווה כל רגע.
בערב היינו במעיינות חמים, אני ועוד זוג נחמד שהכרתי ועוד 3 חבר'ה. המעיינות האלה תענוג... אני חושב לעשות אפילו עוד פעם. היום אני נח וקצת צולע, וסה"כ הכל בסדר.
לסיום, תמונה שלי מהרהר על משמעות החיים, מעל העננים:

yo no soy marinero, soy capitan

חיכיתי לכותרת הזאת שבועיים וחצי.
הגעתי לצ'ילה.
שוב היתה טיסה טובה, לא יודע איך אבל קימבנתי לי עוד פעם יציאת חירום. קניתי בניו יורק נעליים של קולומביה, שאיתן אני נראה 2 מטר. אי אפשר לסרב לי שאני אומר שלא יהיה לי מקום לרגליים.
בכלל שמתי לב - באל על ואמריקן איירליינס המטוס היה מיושן כזה. כשחזרתי מוגאס בוירג'ין אמריקה ועכשיו כשטסתי בלן צ'ילה, המטוסים שלהם הרבה יותר טובים.
גם מבחינת מקום ישיה וגם מבחינת מע' בידור לנוסע. לוירג'ין וללן יש מסכי מגע אישיים, עם מלא סרטים חדשים, אגף מוזיקה עם כל אלבום שעלה בדעתי (אפשר להרכיב פלייליסט אפילו), ומשחקים. ויש כזה שלט שיוצא החוצה והופך לג'ויסטיק של קונסולת משחק. בקיצור - נוח + לא משעמם = טיסות טובות.
כבר בשדה תעופה תקפו אותי בספרדית, אין לי מושג מה הם אומרים או מה הם רוצים.
שפה אין להם, לפחות סבלנות (בינתיים) יש להם.
קראתי שלא רק שלא יודעים פה אנגלית, בצ'ילה ספציפית יש להם ספרדית כזו שהם נוהגים לבלוע את המילים, ושיש להם מילים בסלנג שאף אחד לא מבין.
אז כשהגעתי גם שמעתי, לא רק קראתי. בקיצור - לא בדיוק נחיתה רכה.
אחרי שדפקו אותי במחיר של המונית למלון (סתם, לא בטוח. אין לי מושג), הלכתי לישון כמה שעות. המלון שלקחתי בסדר גמור, ומחר אני מתכנן להגיע לפוקון.
אין לי חשק להסתובב פה בעיר כ"כ.

וגאס - קטעי בונוס

ככה חוסכים בכח אדם:


וזאת המנורה בחדר שלי. כל נגיעה מגבירה את התאורה, הרביעית מכבה אותה:

No Guts No Glory

שני נושאים על הפרק פה: מקומות בילוי וקלפים.
יש פה שוק קטן כזה על הסטריפ. כשרואים דוכן של מוצרים מים המלח (Dead Sea) אלה תמיד ישראלים (בכל ארה"ב, לא רק וגאס). אז דיברתי פה עם אחד שאמר לי שיש כמה מקומות פה:
TAO, PURE ו - Body English. הוא אמר לי שיש להם קומבינה שם.
אז ביום שישי הייתי בפיור, בסיזרס פאלאס. הגעתי עם הג'ינס-חולצה-סקצ'רס שלי.. אין לי פה יותר מידי בגדים. אני מגיע, רואה תור מפה עד עזריאלי.
אז כמו ישראלי טוב, הלכתי ישר לסלקטור מסביב, ואמרתי לו שמע, מה נהיה גבר?
"you gotta have dress shoes" הואא אומר לי, אחרי שהוא מסתכל עליי מלמעלה למטה. שמים פה דגש על קוד לבוש מינימלי.
אמרתי לו, ליסטן, איים וויד דה דד סי פיפל. אז הוא צוחק, מסתכל אחורה על איזה כושי גדול, מצביע לי על הנעליים ואומר לי בוא כנס.
המקום ענק פשוט. היו שם אולי 1500 איש, ותור מטורף בחוץ, ואני באתי ב-1. בחורות מהממות, רחבות, קומות, הופעות של גו-גו גירלז... מקום טוב.
יום אחרי זה הלכתי לבאדי אינגליש בהארד רוק, שם כבר לא הרשים אותם שאני עם הדד סי פיפל. אז לא נכנסתי. אין מה לעשות, אין לי נעליים פה, ואני נראה under dressed.
אבל המלון הזה נראה טוב. כל הדילריות בלבוש מינימלי, רק צעירים (אולי כי הוא יותר זול - הוא לא על הסטריפ), מוזיקה כל הזמן.. אוירה כללית של מסיבה וכיף.
והבנתי שהטאו הוא הכי חזק כרגע, אבל לא היה לי כח ללכת לשם, גם כי אין לי בגדים פה (בייחוד נעליים) וגם כי עולה איזה 30 דולר כניסה.
זה לגבי זה.
בקלפים פשוט לא הלך טוב. אני משחק טוב, ואנשים מזליקי לוקחים אותי. דוגמאות פשוטות:
בטורניר עשיתי אול אין עם מלכה עשר. השווה לי מישהו מוזר עם עשר שבע. לא ברור למה הוא השווה, אבל הוא ניצח עם 7 והדיח אותי.
בהארד רוק שיחקתי 1-2 קאש. התיישב לידי אחד לא נורמלי שמעלה כל הזמן, לפעמים בלי להסתכל בקלפים שלו. הוא הפסיד 300 דולר ב-20 דק', וקנה שוב בעוד 300.
ידעתי שאני אתפוס אותו עוד כמה ידיים. קיבלתי אסים ורק שילמתי. הוא כמובן העלה 25, אני שמתי 75. הוא שילם. אחרי הפלופ היינו אול אין. היה לו שש-שבע. הוא עשה קנטה בריבר ולקח לי 150 דולר.
היו עוד כמה מקרים של הדחה מטורניר שנכנסתי לאול אין עם אחרים עם יד טובה יותר, והפסדתי.
גם כמה פעמים קיבלתי זוגות ואנשים קיבלו זוגות יותר טובים. Cold Decks.
השיא היה שקיבלתי קינגים, מישהו לפניי, שזו היתה היד הראשונה שלו בשולחן, העלה 30 דולר, אני עשיתי 75. הוא עשה אול אין על 200 דולר. רוב הפעמים הייתי משלם, אבל הנחתי והוא הראה אסים. אני לא עושה את זה הרבה בקאש אבל זה היה ברור מה יש לו. ברור שזה חלק מהמשחק, אבל זה מרגיז כשזה קורה פעם אחרי פעם, וגם פה הייתי מפסיד אם הייתי הולך ראש בקיר.
אבל היום.... היום הייתי בטורניר בפלאנט הוליווד. 80$ כניסה ו-60 ומשהו איש. סוף סוף טורניר שהרוב הלך כמו שצריך. הידיים הטובות ניצחו, והיה לי מזל אולי פעם אחת. הגעתי ל-3 האחרונים בתור המוביל, והחלטנו לחלק ל-3. לא כל אחד היה עושה את זה, אבל הטורניר יכל להתפתח לכל מקום. מספיק יד אחת של אול אין שאני מפסיד ואני כבר חצי ממה שיש לי, אם לא כמעט בחוץ.
עשינו 950 דולר כל אחד. בלילה לא נרדמתי, אז חזרתי לשם, הרווחתי עוד 200$, וחזרתי לחדר. נכנסתי לרווחים בנסיעה הזאת, ויצאתי מרוצה.
יש פה קטע של בחורות שמסתובבות במסדרון בלילה ומחפשות עם מי להכנס לחדר... קרה לי 3 פעמים במלון ועוד פעם בפלאנט הוליווד. זה מפתה כי אלה כוסיות על.. אבל רק מחלות. לא בשבילנו.
מחר בצהריים אני חוזר לניו יורק... זה מוזר, אבל ממש לא בא לי. ניו יורק כיפית, אבל פה יותר כיף. שם קפוא, פה אני הולך עם מכנס קצר וכפכפים.
בשורות טובות לכולם.

עוד וגאס

דברים מוזרים ששמתי לב אליהם פה:
1. חבורות של היספנים שעומודים עם כרטיסים של בחורות להזמנה מעכשיו לעכשיו, שנקראים קליקרים (ראיתי את זה פעם באיזו תכנית).
הם מקליקים עם האצבעות על הכרטיסים כדי לעשות רעש שמושך את האנשים, ודוחפים לך כרטיסים ליד.
יוצא יותר זול מבארץ (חבר סיפר לי כמה זה עולה בארץ פשוט).
2. רמזור להולכי רגל - איש הולך או יד של עצור. עד כאן הכל בסדר. מה שמוזר זה שכשאפשר ללכת, זה נהיה איש ירוק, ואחרי 5 שניות הופך לעצור, כשלידו יש טיימר של איזה 20 שניות, סופר אחורה.
כאילו עוד 20 שניות רק יהיה למכוניות ירוק. מה שגם לא נכון, כי אחרי שנגמר הטיימר הזה, רק אחרי 5 שניות יש ירוק למכוניות. לא ברור בעליל.
3. רוב פנסי התאורה בסטריפ לא עובדים בלילה. אין צורך - האורות מסביב נותנים אור יום כמעט. אז למה יש פנסים? אולי זו תאורת חירום.
4. כל התשובות נכונות.
לא יודע מה אני שם לב לשטויות האלה.
אה, ויש עוד משהו כללי לגבי ארה"ב. TAX. אתם רואים מחיר בחנות כלשהי, ב-90% מהמקרים זה לא המחיר הסופי. על הכל מוסיפים מס בחשבון.
וזה נכון לגבי הכל - אוכל, אלקטרוניקה, כרטיסים...
הייתי עכשיו בהופעה של הקרקס, O שואו בבלג'יו (למעוניינים: http://www.cirquedusoleil.com).
אומרים שזה המופע הכי טוב בוגאס, אני לא יודע.. רק את זה ראיתי. נחמד.
מלא דברים קורים כל הזמן על הבמה, הרבה תפאורות, במות משתנות - הכל שם זה בריכה גדולה, עם כל מיני במות שעולות מהמים. יש כ"כ הרבה דברים שם שקורים בו זמנית, בשבילי זה היה עמוס מידי, אבל סה"כ טוב. ציפיתי להרבה יותר אקרובטיקה ודברים ש(בשביל 100 דולר)ישאירו אותי המום.
בכל אופן.. הייתי נחמד לחדרנית פה, אז כשהיא ראתה אותי בפעם השניה היא נתנה לי בקבוק של גריי גוס, 1.75 ליטר. לא יודע מאיפה יש לה, אבל לא ראיתי דבר כזה, הבקבוק כמעט בגובה שלי.
רציתי להראות כמה הבקבוק גדול, אז שמתי אותו ליד הפלאפון. מרוב שהוא גדול, זה נראה כאילו זה הפלאפון שלו.

אז אני הולך לשתות קצת ואולי לצאת.

אין דברים כאלה

הגעתי לוגאס.... איך שאני יורד מהמטוס, בלובי של הטרמינל, יש 100 סלוט משינס.
הרגשתי שהגעתי הביתה.
אני מרגיש שאני עדיין לא סגור על מתי לתת טיפ לאנשים פה. בנאדם בן 50 הסיע אותי למלון, וכשאני אומר לו תודה ובא ללכת, הוא עומד שם, מסתכל עליי כאילו בא לו להרוג אותי.
נתתי לו 3 דולר, ואז המבט התחלף בחיוך, אמר תודה והלך.
אני ב MGM, על הסטריפ. רציתי לצלם את הקזינו פה, אבל זה כאילו שהייתי מצלם יער. הכל נראה אותו דבר למרחקים עצומים. אלפי מכונות.
כמו שראיתם בתמונות, יש לי פה חדר תענוג. יש פה במקלחת ראש שבא מלמעלה, אחד בא מהצד... אני הולך להתקלח פה 4 פעמים ביום. איפה זה ואיפה ואיפה החדר שהיה לי בניו יורק... ופה יותר זול.. גם חם פה. בכלל כיף.
אתמול קפצתי לאכול פה ממול, ב HOOTERS. יש להם פה מלון וקזינו. מי שלא מכיר, זו בעקרון מסעדה שכל המלצריות בה כוסיות בלבוש מינימלי ותואם.
קשה מאוד להתרכז שם. להמר אני כנראה לא אהמר שם (גם הדילריות לבושות ככה).
תכלס, אין לי שום סיבה לעזוב את המלון שלי. יש פה ה-כ-ל. מסעדות מכל הסוגים, בארים, מועדון...
ברור שאני אלך להסתובב, אבל עד עכשיו לא היה לי זמן, כי היה לי בלאגן עם הכסף פה.
לא הצלחתי למשוך את הכסף, והיו עליי בערך 100 דולר.
לתת לי להסתובב פה עם רק 100 דולר עליי, זה כמו לתת לחתול בלי לשון להסתובב במחלבה.
(גרוע, אני יודע. אבל הבנתם את הרעיון).
בקיצור עכשיו סידרתי פה את העניינים (ותודה רבה לאמא בהזדמנות זו שדאגה ועזרה לי), ועכשיו אני מוכן לתקוף את השולחנות.
בהצלחה למהמרים.

יאללה וגאס

התחלתי להשתגע פה עם האינטרנט כבר...

אבל מה לעשות, כמה כבר אפשר ללכת?
חוץ מזה שיש פה אינטרנט בתשלום בהרבה מקומות, וקטע יפה כזה ש 90% מהמקומות משתמשים באותו שירות.
ז"א שאם שילמתי על דקות במקום מסוים, זה שומר לי את זה ככה שאם אני מתחבר במקום אחר, אני לא צריך לשים כסף שוב. אמריקה.
דיברתי עם מחלקת ביטחון של ויזה, כנראה שאכן כוייסתי, כי גיהצו לי 85 דולר בחנות המשקאות של ג'ימי (תרגום חופשי).
היום הלכתי לאמפייר סטייט, אמרתי אולי נראה קצת אתרים של תיירים (בניגוד אליי, תושב ותיק כבר). הגעתי, והנה מה שראיתי שם:

אני לא הולך לחכות שעתיים בתור כדי לעלות למעלה, להגיד וואו, ולרדת.
בלילה הייתי בסיילו (cielo), מקום נחמד.. קטן. מוזיקה מעורבת.
פגשתי שם כמה ישראלים, ששאלו אותי אם אני יודע איפה יש מוזיקה שחורה היום.
נתתי להם תשובה של עכבר העיר, הבאתי אותם למקום, והלכתי הביתה. תמיד שמח לעזור לתיירים.
מחר אני עף לוגאס, ובדיוק בזמן. צדק יוסי שאמר לי ששבועיים רצוף פה זה יותר מידי. גם קפא לי האף פה, אני עוד לא רגיל ל-0 מעלות בלילה בערך.
אני מרגיש קצת מיצוי של ללכת פה כמו משוגע כל היום. הגיע הזמן לשבת קצת על הלבד...

איזו מוזיקה...

אני ממשיך להסתובב פה בלי הכרה... איזה שפע... יש פה הכל.
אמריקה.
עומר, אם אתה קורא את זה, יימח שמך שגילית לי את הארמאני אקסצ'יינג' הזה.. איזו חנות, סוף סוף לא ג'ינסים אמריקאיים מגעילים... הכל יפה שם. יצאתי בנזק של 300 דולר.
ביום חמישי החלטתי לצאת למועדון סוף סוף. ירדתי בווסט 14 (יעני מתלהב) והתחלתי ללכת.
איזה כושי עוצר אותי ברחוב, אומר לי: היי מן, וויץ' קלאב טונייט?
אמרתי לו APT. אומר לי: יש מועדון כמה רחובות מפה, כניסה חינם, ו-2 דרינקים חינם. אמרתי, תודה, אולי אח"כ... אז הוא מושיט יד ואומר לי:
hey man, how 'bout a tip? help a brother out
אנשים הזויים...
יצאתי למקום שנקרא APT (אפשר לראות ב www.aptwebsite.com), מוזיקה אלקטרונית טובה.
לא היו הרבה אנשים, אבל דיברתי עם מישהי מאוד שטוחה / גבר מאוד עדין שאמר/ה לי שבד"כ המקום מפוצץ, ולא ברור מה היה היום. אם אני אי פעם אפתח מועדון בארץ, אני גונב את העיצוב של הקומה התחתונה שלו.
ביום שבת הייתי בפאצ'ה.. .זה מועדון ברמה.. 3 קומות: שחורה, ועוד 2 של האוס ואלקטרוני.
למתעניינים: www.pachanyc.com
תיקלט שם למטה dirty south, שעשה את הרמיקס הזה בין השאר:

היתה מוזיקה מעולה.. ומלא אנשים. סרטון מהאירוע בקרוב. שאפו לרן על ההמלצה (שלא יגיד שאין קרדיטים).
ובראשון הייתי במשחק של הפועל ניו יורק נגד עירוני יוטה באולם הפחים בניו יורק.
אולם די קטן, אין בו 2 מדרגות נעות רק להגיע להתחלה של היציע, אין חנויות, אין מה לקנות... בקיצור, סתם אולם.
אבל היה שווה, כי ראיתי שחקן טוב (ג'מאל קרופורד) שחקן שכונה (נייט רובינסון) וקבב מצחיק (זאק רנדולף).
הצגת שחקנים:

אין ספסלים בעיר הזאת

כמה אני הולך פה... אין לי רגליים כבר. אפילו המסאז' שעשיתי השכיח את הכאבים רק לשעה.
למה אין פה ספסלים?
בקיצור...
התחלתי ברגל ימין - בבורדינג ביקשתי יציאת חירום, אמרו לי שיש מצב, ובסוף קיבלתי (תמורת 60$ - 60$ הכי טובים שבזבזתי). כל שעה קמתי לספייס הקטן שהיה מולי (להלן: "הרחבה"), למתיחות. ישבה לידי דינה, אישה דתיה בת 64, שסיפרה לי כל מיני סיפורים על הכרטיס טיסה שלה ואיזה קלאס הוא וכמה נקודות נוסע מתמיד יש לה.
לקראת סוף הטיסה התאסף מניין של דתיים לתפילה ברחבה. אני הצטרפתי עם יד על הראש, תוך שניה אחד שלח לי כיפה, ומישהו הגיש לי פלאפון. הסתכלתי על הפלאפון - היתה שם התפילה. גללתי למטה - היו עוד תפילות. סוג של רבי היי-טק. דינה מאוד התרגשה שהצטרפתי לתפילה.
כשבאנו לצאת מהמטוס, דינה אמרה לי שהיא קנתה 4 פאקטים של סיגריות, ואם אני יכול להעביר לה 2 כי אסור יותר מ-2. הסברתי לה שאומרים שאסור להעביר שום דבר שנותנים במטוס או בדרך אליו. מי יודע, אולי היא בכלל ברון סמים איטלקי בשם דינו, ומחר תהיה עליו כתבה ב-7 ימים.
טוב, חפרתי על הטיסה, לא מעניין יותר מידי.
הגעתי לשדה, ולהפתעתי הרבה לא התברברתי יותר מידי, ומצאתי את הדרך לסאבוויי ומשם למלון. שמתי את הדברים בחדר הלא-משהו-בשביל-128-דולר-ללילה שלי, והתחלתי להסתובב.
לא זוכר כבר מה הספקתי ומה לא, אבל העיר הזו ס-פ-ק-ט-ק-ו-ל-ר-י-ת (לרן: "מדהימה").
קשה להתברבר פה, הכל די ברור (אם יודעים לקרוא אנגלית ומפה). בניינים ענקיים, מעוצבים, חנויות בלי סוף, שפע, צדפות, קלמארי (לא אכלתי, זה ביטוי).
בלילה הראשון לא הספקתי יותר מידי, ופשוט נפלתי הרוג על המיטה.
בלילה השני שלי פה, החלטתי להסתובב קצת, עצרתי ברחוב 50, ראיתי תור של אנשים לאיזה קומדי קלאב פה (יש המון), אז החלטתי להכנס.
היה ערב של אמנים מתחלפים, ומצחיק מאוד. המנחה היה לא רע בכלל ("מכירים את אתרי הפורנו שנותנים לך סרט של 20 שניות חינם, ואז תעשה מנוי ותרשם אליהם? אין צורך, אני סיימתי. ועוד נשארו 12 שניות"), והסטנדאפיסטים עלו, מתוכם 3-4 נשים, בשונה מהארץ.
אחת היתה סוטה בת 74, שניגנה שירים הזויים על גיטרה קטנה ("כשהייתי צעירה, הייתי גמישה. אבל בגיל 69 כבר לא יכולתי לעשות 69"). היה אחד יהודי, שדיבר כאילו הוא על קראק, משהו מפחיד ("ניסיתם פעם קוק? אני ניסיתי פעם אחת, למשך 9 שנים"), והיה אחד ציני כזה ("עשיתי פעם קלטת אוסף לחברה שלי. היה שם שיר אחד: SHE WALKS IN MYSTERIOUS WAYS של U2. זה היה בגלל שהיתה לה צליעה"), והיה איזה כושי שחיכה את ארנולד שוורצנגר, שאם אתם עוצמים עיניים אתם חושבים שהוא שם.
בקיצור, ערב נחמד, יש תמונות וסרטים, בקרוב. המועדון למעוניינים: www.carolines.com
את אתמול הקדשתי לקנאל סטריט וליטל איטלי, לא שקניתי שם יותר מידי, רק אכלתי פאסטה טובה.
והיום היה שיא. נסעתי לג'רזי גארדנס לעשות קניות. קניתי דברים בערך ב-400 דולר. רציתי לתפוס את האוטובוס של 8:15 לניו יורק חזרה, ופספסתי. אז במקום לחכות במקום, הלכתי עם כל הדברים בין החנויות, למצוא עוד שטויות. מצאתי מעיל עור ב - 30$, באתי לשלם - אין ארנק.
ולמה אין ארנק? כי כמו כבש שמובל לשחיטה, שמתי אותו בכיס האחורי בג'ינס. ואני מאמין שכייסו אותי, ושהוא לא נפל איפשהו. בקיצור, זה היה ארנק מטעמי נוחות, שבכל זמן נתון לא היו בו יותר מ-100$, בדיוק בגלל מקרים כאלה. הייתי נורא לחוץ, אבל נכנסתי לפרופורציות די מהר, שהבנתי שכל מה שהוא לקח זה 50$, כרטיס לסאבוויי, ואת הויזה. כל שאר הכסף עליי, אבל הלך הכרטיס אשראי, ועכשיו עד שישלחו לי חדש, אני מדבר פה ללמפות. יש לי עוד 300$ ואני מבזבז אותם על אינטרנט.
למרות זאת, סה"כ הרוב טוב, אני נהנה מהעיר. מחר אני אתקוף איזה מועדון פה.
סגרתי את וגאס מה 11 עד ה - 16. אני ישן ב MGM GRAND. למזלי זה שולם לפני שביטלתי את הכרטיס.
עכשיו יש לי רק לסגור טיסות לוגאס וחזרה.