וגאס היתה אקסטזה. כמו בפעם הראשונה, אפילו יותר טוב. יוסי חיכה לי שם עם אוטו ומלון, ויחד עם זוג חברים שלו יצאנו למסיבה, לקזינו, עיר מטורפת שאין לי ספק שאני אחזור אליה עוד כמה פעמים בעתיד.
החלטתי שבמקום התכנית המקורית להישאר בוגאס כמה שבועות, אני אחזור לארץ בליל הסדר ואפתיע את ההורים.
כן, כזה אני. מרגש.
אז נחתתי ב - 2 בצהריים ביום של ליל הסדר, אחים שלי אספו אותי מהשדה (עברו לידי ולא זיהו), ונסענו הביתה. אמא בכתה 5 דקות רצוף.
להלן כמה נקודות, או דגשים, אם תרצו, מהטיול:
* מחבת לפנים. זה כנראה מה שמקבלת כל בחורה צ'יליאנית בזמן שהיא באה לעולם, אחרת איך אפשר להסביר את ה"תסמונת דאון שיק" שיש לכל הבחורות שם? אם את יפה בצ'ילה, את כנראה תיירת.
* גנים טובים. זה מה שיש לארגנטינאיות, שאומרים שהן היפות בעולם. יש בזה משהו.
* שימחה. זה מה שיש לברזילאים בכמויות. ככה נראה לי, לפחות ממה שראיתי. הכי שמחים מכל המקומות שביקרתי בהם. כשאתה עומד ליד מעגל של תופים, וזקן בן 70 שחוזר עם שקיות של קניות ב-10 בלילה מניח הכל בצד ומתחיל לרקוד שם, זה עושה לך משהו. מנטליות אחרת.
* אהבתי. קולומביה. פצצה של שיגעון.
* "אתה בן 28? מה אתה עושה כאן?". ככה זה שמטיילים עם ילידי שנת 86 ומעלה. אז הסברתי להם שיש לי אישור מיוחד שמותר לי לטייל גם אחרי גיל 24.
* "אתה בן 28? לא נראה...". now that's better.
* חוקי אפגאניסטן. אותם הייתי מיישם על מי שגנב לי את כרטיס האשראי בניו יורק ואת התיק בארגנטינה, ומוריד להם את הידיים בלי לחשוב פעמיים. עברתי חוויה הכי לא נעימה שיש עם התיק, כמעט חזרתי לארץ. מזל שטיילתי עם חבר'ה טובים שהוציאו אותי מזה.
* חוקי קווקז. גם אותם. לא יודע מה הם עושים לגנבים, אבל הייתי שמח לראות.
* סבבה. מילה בינלאומית, למקרה שלא ידעתם. אין מדינה שמקומי לא זרק לי אותה, אפילו סתם ברחוב. הרבה יותר נפוץ מ"שלום".
* הוסטלים. מושג חדש בלקסיקון שלי. שינה בחדרים משותפים עם אנשים טובים עושה אוירה טובה ובכלל זו דרך טובה להכיר אנשים. בייחוד כשמטיילים לבד. זה לא בית מלון - ישנתי לפעמים בחדרים בלי ג'וקים ופשפשים, כי גם להם יש סטנדרטים - אבל עדיין חוויה כיפית.
* אוטובוסים. 5 שעות באוטובוס לאילת, נראה כלום לעומת 22 שעות מברילוצ'ה לבואנוס איירס. קנה מידה אחר למרחקים. ותודה לאלוהים שנתן לנו את נגני ה-MP3, וקידשנו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, אמן.
* מחשבות. בהמשך לאוטובוסים.. יש המון זמן למחשבות כמשטיילים. גם באוטובוס וגם בכל מקום... והן רצו. בכל מקום על כל דבר.
* מעצמת על. זה מה שבטוחים שאנחנו בדר' אמריקה. מרוב שמטיילים שם ישראלים, הם בטוחים שיש 4 מליארד ישראלים בערך.
* כסף. חצי שנה אחרי ומאה אלף שקל פחות, אני עדיין טוען שזה שווה כל שקל. מישהו רק יכול להלוות לי 10 שקל? אני מוכרח להגיע לבאר-שבע...
החלטתי שבמקום התכנית המקורית להישאר בוגאס כמה שבועות, אני אחזור לארץ בליל הסדר ואפתיע את ההורים.
כן, כזה אני. מרגש.
אז נחתתי ב - 2 בצהריים ביום של ליל הסדר, אחים שלי אספו אותי מהשדה (עברו לידי ולא זיהו), ונסענו הביתה. אמא בכתה 5 דקות רצוף.
להלן כמה נקודות, או דגשים, אם תרצו, מהטיול:
* מחבת לפנים. זה כנראה מה שמקבלת כל בחורה צ'יליאנית בזמן שהיא באה לעולם, אחרת איך אפשר להסביר את ה"תסמונת דאון שיק" שיש לכל הבחורות שם? אם את יפה בצ'ילה, את כנראה תיירת.
* גנים טובים. זה מה שיש לארגנטינאיות, שאומרים שהן היפות בעולם. יש בזה משהו.
* שימחה. זה מה שיש לברזילאים בכמויות. ככה נראה לי, לפחות ממה שראיתי. הכי שמחים מכל המקומות שביקרתי בהם. כשאתה עומד ליד מעגל של תופים, וזקן בן 70 שחוזר עם שקיות של קניות ב-10 בלילה מניח הכל בצד ומתחיל לרקוד שם, זה עושה לך משהו. מנטליות אחרת.
* אהבתי. קולומביה. פצצה של שיגעון.
* "אתה בן 28? מה אתה עושה כאן?". ככה זה שמטיילים עם ילידי שנת 86 ומעלה. אז הסברתי להם שיש לי אישור מיוחד שמותר לי לטייל גם אחרי גיל 24.
* "אתה בן 28? לא נראה...". now that's better.
* חוקי אפגאניסטן. אותם הייתי מיישם על מי שגנב לי את כרטיס האשראי בניו יורק ואת התיק בארגנטינה, ומוריד להם את הידיים בלי לחשוב פעמיים. עברתי חוויה הכי לא נעימה שיש עם התיק, כמעט חזרתי לארץ. מזל שטיילתי עם חבר'ה טובים שהוציאו אותי מזה.
* חוקי קווקז. גם אותם. לא יודע מה הם עושים לגנבים, אבל הייתי שמח לראות.
* סבבה. מילה בינלאומית, למקרה שלא ידעתם. אין מדינה שמקומי לא זרק לי אותה, אפילו סתם ברחוב. הרבה יותר נפוץ מ"שלום".
* הוסטלים. מושג חדש בלקסיקון שלי. שינה בחדרים משותפים עם אנשים טובים עושה אוירה טובה ובכלל זו דרך טובה להכיר אנשים. בייחוד כשמטיילים לבד. זה לא בית מלון - ישנתי לפעמים בחדרים בלי ג'וקים ופשפשים, כי גם להם יש סטנדרטים - אבל עדיין חוויה כיפית.
* אוטובוסים. 5 שעות באוטובוס לאילת, נראה כלום לעומת 22 שעות מברילוצ'ה לבואנוס איירס. קנה מידה אחר למרחקים. ותודה לאלוהים שנתן לנו את נגני ה-MP3, וקידשנו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, אמן.
* מחשבות. בהמשך לאוטובוסים.. יש המון זמן למחשבות כמשטיילים. גם באוטובוס וגם בכל מקום... והן רצו. בכל מקום על כל דבר.
* מעצמת על. זה מה שבטוחים שאנחנו בדר' אמריקה. מרוב שמטיילים שם ישראלים, הם בטוחים שיש 4 מליארד ישראלים בערך.
* כסף. חצי שנה אחרי ומאה אלף שקל פחות, אני עדיין טוען שזה שווה כל שקל. מישהו רק יכול להלוות לי 10 שקל? אני מוכרח להגיע לבאר-שבע...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה