יום ראשון, 8 בפברואר 2009

התאוששות

או קיי... אז היה קשה, ועדיין אני מתעורר לפעמים באמצע הלילה מזיע, אבל השארתי את תקרית הגניבה מאחוריי והמשכתי הלאה.
מבואנוס עלינו לרוסריו. רוסריו זו מעין עיירת נופש, לרוב של ארגנטינאים וכמובן ישראלים (למרות שרוב הישראלים לא עוצרים שם). הגענו שם להוסטל ממש נחמד, שהיה מלא בחבר'ה ארגנטינאים מבואנוס שבאו לסופ"ש... אז התחברנו איתם, והיתה אוירה ממש כיפית בהוסטל. יצאנו ביחד, שתינו ביחד, היה תענוג.
שם החלטתי לחדש את הציוד שנגנב, וקניתי נגן MP3 חדש, שכינויו בחבר'ה הוא "זבל של דבר". לא רציתי להשקיע במשהו יקר מידי כי סביר להניח שגם את זה יגנבו לי מתישהו... אבל לפחות יש לי מוזיקה בנסיעות שזה הכי חשוב. היה שם מדרחוב יפה כזה עם המון חנויות, אז קניתי גם קצת בגדים ומשקפי שמש - כמובן גם יחסית זולות.
באחד הימים היינו בקניון שם, פתאום ראינו קולנוע, ובא לנו להכנס לסרט.. ראינו סרט של ג'ים קרי שנקרא "יס מן" (לא יודע אם יש אותו בארץ או איך הוא נקרא בעברית)... חוץ מזה שהיה מצחיק וטוב לטעמי, פתאום לצאת החוצה מהסרט לאיזו עיירה בדר' אמריקה ולא לפז'ו והביתה - היה קצת מוזר...
בקניון הזה גם קנינו כדורסל ומשאבה, כי מורן שיגע אותי שהוא רוצה לשחק כדורסל. אז הלכנו לפארק ושיחקנו עם מקומיים.. היה ממש כיף, למרות שנורא פחדתי על הקרסוליים - היה שם מחליק והייתי עם נעליים חצאיות. למרות זאת, בסוף היום קיבלתי DVD של השחקן המצטיין (מתנת אלקטרה) וחזרתי להוסטל להתחבר לאינפוזיה.
מרוסריו המשכנו לאיגוואסו. זהו שם של פארק שמשתרע על הגבול של ברזיל-ארגנטינה-פארגוואי, והייחוד שלו הוא מפלי מים. הגענו לשם ומצאנו הוסטל - שם משום מה כמעט לכל הוסטל יש בריכה ומזגן בחדרים - לא ברור למה, אבל תענוג. ביום הראשון בערב עשינו דוך לבריכה, ונרגענו מהנסיעה מרוסריו לשם (כ- 16 או 17 שעות).
אני חשבתי שלראות מפלי מים זו לא אטרקציה כזו גדולה.. לפארק יש שני צדדים - ברזילאי וארגנטינאי. ביום הראשון חצינו את הגבול והגענו לצד הברזילאי. ראינו הרבה מפלים, חלקם גדולים וחזקים, אבל שום דבר לא מרגש מידי לטעמי. ביום שאחרי זה סגרנו איזשהו דיל על פעילות "אקסטרים" בפארק, ותכננו לראות את הצד הארגנטינאי אחרי זה.
אז ב - 7 בבוקר קמנו להסעה של הפעילות, והיינו שוב עם עוד המון ארגנטינאים מבואנוס. הפעילות כוללת אומגות, סנפלינג מפלים, והליכה. אז הגענו לאומגות, שזה כמה מאות מטרים של אומגה מעל העצים, די גבוה אבל לא יותר מידי מרגש. אח"כ הלכנו קצת ברגל, והגענו ל"סנפלינג מפלים". אני בעקרון באתי בשביל זה, כי זה נשמע נחמד. למרות השם המפוצץ, מסתבר שזה איזה מפל נמוך עם זרם מים של מקלחת שאין בה זרם, והפעולה שעשינו לא כ"כ דומה לסנפלינג כמו לקשירה של בנאדם והורדה שלו בתוך המפל כמו מעלית. קצת התאכזבנו מהפעילות הממש-לא-אקסטרים שעשינו, ואני כבר חשבתי לוותר על לראות מפלים בצד הארגנטינאי... הייתי עייף והמפלים לא ריגשו אותי. אני שמח שבסוף לא ויתרתי.
הגענו לפארק מהצד הארגנטינאי, וכבר המפלים נראו גדולים יותר וחזקים יותר. היתה שם גם נקודת תצפית כזו ממש קרובה למפלים, שיוצאים ממנה רטובים לגמרי. אח"כ היתה לנו אטרקציה של סירת מנוע מהירה, שלוקחת האנשים ממש קרוב למפלים וממש לתוכם. נכנסנו לתוך מפלים ענקיים עם זרם חזק... קיבלנו פצצות לפנים מהמים והיה אדיר. כל הזמן עומד שם בנאדם ומצלם DVD כדי שאח"כ הוא ימכור אותו במחיר מוזר שעולה יותר מהאטרקציה עצמה (קנינו).
אחרי הסירה לקחנו רכבת בתוך הפארק לאטרקציה המרכזית של הפארק - "הגרון של השטן". השם היה מבטיח, אבל לא פיתחתי ציפיות (ראו "סנפלינג מפלים" למעלה). הגענו למקום הזה, דבר הזה, טירוף הזה, לא יודע איך לקרוא לזה. אסופה של מפלים ענקיים בעוצמה בלתי נתפסת בתוך מן קניון ענק, לא רואים את הקרקעית וכל הזמן עולה מהאזור קצף שנראה כמו עשן של מים באויר. פלוס קשת תמידית כמובן, כי יש שמש וזה ממש כמו גשם שעולה מהקרקעית. מדהים.
בכל מקרה, שם סיימנו את חווית האיגוואסו, והמשכנו לפלורינאפוליס בברזיל.... כל זאת ועוד בפרק הבא.
לסיום - תמונה מהסנפלינג מפלים:

אין תגובות: