הגיע הזמן שאני אכתוב קצת על הטיול בדרום ארגנטינה וצ'ילה... אני כבר שבוע בבואנוס איירס, אבל לא מצאתי זמן... לו"ז מסיבות צפוף בעיר.
בקיצור....
אני ומורן (כפול 2) חיפשנו עוד שני חבר'ה להשכיר איתם רכב ולטייל בדרום. מורן הבת הכירה שני בנים, טל ואורטל (אין צורך לקרוא שוב, אלה שני בנים), בהוסטל שלה ועשתה שידוך.
אחרי ערב אחד שישבנו בחדר שלהם ודיברנו קצת, החלטנו שהכל טוב ויפה ואנחנו יוצאים לטיול. אז השכרנו טויוטה (בספרדית: טוחוטה) היילקס חדשה ל-10 ימים, קנינו אוהלים, שק"שים, וציוד בישול, נסגרנו על מסלול פלוס מינוס, ויצאנו לדרך.
מורן, מורן, טל ואורטל. נשמע כאילו עשיתי את המסלול עם 4 כוסיות, חבל שרק מורן אחת היתה בחורה (אבל כשבחורה מטיילת 10 ימים עם 4 בנים, היא תתחיל לגרבץ ולתקוע נאדים בשלב מסוים. למרות שבת.ז. וגם נראה לי שביולוגית - בחורה).
אני ונלסון (השם שנתנו לאוטו, על שם מי שהשכיר לנו אותו. כן, זה טיפשי, אבל זה התלבש יפה):
האלכוהול בבואנוס מחק לי הרבה תאים במוח, אז אני כבר לא כ"כ זוכר את כל הדברים שהיו במסע הזה, אבל אני אנסה...
ביום הראשון חצינו את הגבול מארגנטינה לצ'ילה. יש שם עיירת גבול בשם פוטלפו, שיש בה ראפטינג מטורף שלא היה לנו זמן לעשות, וגם לא כולם רצו.
בלילה עשינו קמפינג. פתחנו אוהלים, בישלנו, היה ממש תענוג. כמעט בכל אתר קמפינג יש מנגל מסודר ומקלחות עם מים חמים. באוהלים לידינו ישנו אבא ובן, שביום אחרי זה נכיר אותם.
ביום הבא פגשנו את האבא והבן באיזה מעבר גבול או נקודת ביקורת, ומסתבר שזה טיול בר מצווה והם ישראלים - ארגנטינאים. האבא, הוגו, והבן ניר. הם היו ממש אחלה, דיברנו קצת, והמשכנו את הנסיעה יחד בשתי מכוניות. יש לציין, שלאורך כל הדרך עצרנו את האוטו בלי סוף לתמונות. כל הנופים שם גלויות.
בלילה הגענו לעוד אתר קמפינג, לא לפני שהוגו קנה בשר מובחר ואנחנו את כל השאר, כדי לעשות ארוחה. הגענו לאתר והרמנו שם ארוחה + מסיבה... לא שמתי לב שזה היה יום ההולדת שלי (כי הייתי שיכור), אבל יצא טוב. הוגו הוא ממש במקרה סמנכ"ל ב- RADWARE, חברת הייטק של 1,300 איש בארץ, והיה טוב לראות אותו שיכור כמונו ורוקד כמו מטורף. מזל שהיה שם מבוגר אחראי (הבן שלו) כדי שייקח אותו למקלחת להתאוששות.
תמונות מהמסיבה (בחסות אתר "לילה"):
הוגו מרביץ תורה במאמינים:
ביום שאחרי, המשכנו לקרחון התלוי. אין הרבה מה להגיד עליו, חוץ מזה שהוא קרחון והוא תלוי בין שני הרים.
אחרי האטרקציה הזו המשכנו למעיינות חמים. הגעתי למסקנה שאני אוהב מעיינות חמים...
בדרך ירד הרבה גשם, ולהוגו היה ג'יפ סגור אז הוא לקח לנו את התיקים. בלעדיו היינו חצי אבודים... גם בניווטים. הוא היה האבא שלנו ליומיים. ישנו בלילה בהוסטל, ובבוקר הוגו והבן שלו נסעו יותר מוקדם, כי אנחנו חזירי שינה ולא רצינו לקום מוקדם מידי. המשכנו לאטרקציה שנקראת מערות השיש, שזה בעצם לקחת סירה לתוך סלעים גדולים שנוצרו בהם מערות טבעיות.
מימין - שיש. משמאל - שיש. ים שיש:
אני, מראה לכולם איפה יש שיש:
היה יום סגריר (והקבוצה הפסידה), אבל אני החלטתי שאני רוצה להרגיש מה זה להיות טרמפיסט. אז התמגנתי בהרבה מאוד שכבות ביגוד, ועברתי לארגז של הטויוטה, עם עוד שני טרמפיסטים שאספנו בדרך.
להלן רשמים מהחוויה (שימו לב לדגל על נלסון... פטריוטי ואמיץ):
עשינו זמן טוב בנהיגה (כי אורטל נוהג כמו משוגע - דרך אגב, בגלל זה הטמעתי את השם קרטרה אורטל במקום קרטרה אוסטרל), אז היה לנו זמן להגיע לאל-צ'לטן, שם חשבנו לראות את הפיץ רוי, שזה עוד סוג של קרחון. כשהגענו הבנו שאין לנו זמן לזה, אז ראינו קרחון ולגונה אחרים, בשם סרו טורה. לא התלהבנו ממש, והמשכנו לאל קלאפטה, שם יש עוד(!) קרחון, אבל קרחון מתנפץ.
בניגוד לקרחון התלוי, יש הרבה הרבה מה להגיד על הקרחון הזה מאשר שהוא קרחון והוא מתנפץ. זה פשוט קרחון ענק, נראה כמו משהו חייזרי שנפל פה ולא יודעים מה לעשות איתו. כל כמה דקות חלקים ממנו מתנפצים למים. צריך מזל לראות את זה קורה, והרבה מזל לראות חתיכה ממש גדולה נופלת למים. שם היינו בתצפית ועשינו שיט בסירה לאורך הקרחון. היה קצת באסה כי ירד הרבה גשם, אבל הדבר הזה פשוט מטורף:
משם המשכנו לפורטו נאטאלס, שם יש פארק לאומי בשם טורס דל פיינה (בתרגום חופשי: הטורס של הפיינה. תכלס אין לי מושג). בפארק יש טרק של כמה ימים, שרואים בו הרבה מאוד דברים, כולל טורוסים, שהם עמודי גרניט גדולים. מאחר והיה לנו אוטו ומעט זמן (ליתר דיוק - יום לבזבז שם), לא עשינו את הטרק, אלא ראינו את הטורוסים מתצפית שמגיעים אליה עם האוטו. היה ממש מזג אויר גרוע, וגם התצפית לא היתה קרובה, אז ראינו נוף מטושטש והסבירו לנו שאלה הטורוסים.
לא שזה היה חשוב לנו, פשוט פתחנו את הרמקולים ועשינו מסיבה + שוקו ולחמניה + קריאות של ג'ימלייה ג'ים לעבר הנוף. עשינו שם כמה קטעי וידאו מהמצחיקים שנראו, אך מפאת גודלם נבצר ממני להעלותם ליוטיוב (ותודה לאבשלום קור שעזר לי עם המשפט האחרון).
אחרי הלילה בפורטו נאטאלס, נסענו ביום אחד לאל בולסון כדי שיהיה לנו יום שלם להירגע בחווה (שזה מתקן מדהים של ישראלים שיש בו שקשוקה וחומוס). נסענו מ - 12 בצהריים, עד בערך 5-6 בבוקר, 1500 ק"מ ביום אחד. טירוף אבל חוויה.
ואחרי יום ולילה בחווה, החזרנו את האוטו בברילוצ'ה, ונסענו באוטובוס של 21 שעות לבואנוס איירס.... והנה אני פה.
בקרוב חוויות מהעיר.
לסיום, סרטון דוקומנטרי:
זה האלבום של כל הטיול: http://www.facebook.com/album.php?aid=76446&id=750134408
בקיצור....
אני ומורן (כפול 2) חיפשנו עוד שני חבר'ה להשכיר איתם רכב ולטייל בדרום. מורן הבת הכירה שני בנים, טל ואורטל (אין צורך לקרוא שוב, אלה שני בנים), בהוסטל שלה ועשתה שידוך.
אחרי ערב אחד שישבנו בחדר שלהם ודיברנו קצת, החלטנו שהכל טוב ויפה ואנחנו יוצאים לטיול. אז השכרנו טויוטה (בספרדית: טוחוטה) היילקס חדשה ל-10 ימים, קנינו אוהלים, שק"שים, וציוד בישול, נסגרנו על מסלול פלוס מינוס, ויצאנו לדרך.
מורן, מורן, טל ואורטל. נשמע כאילו עשיתי את המסלול עם 4 כוסיות, חבל שרק מורן אחת היתה בחורה (אבל כשבחורה מטיילת 10 ימים עם 4 בנים, היא תתחיל לגרבץ ולתקוע נאדים בשלב מסוים. למרות שבת.ז. וגם נראה לי שביולוגית - בחורה).
אני ונלסון (השם שנתנו לאוטו, על שם מי שהשכיר לנו אותו. כן, זה טיפשי, אבל זה התלבש יפה):
האלכוהול בבואנוס מחק לי הרבה תאים במוח, אז אני כבר לא כ"כ זוכר את כל הדברים שהיו במסע הזה, אבל אני אנסה...
ביום הראשון חצינו את הגבול מארגנטינה לצ'ילה. יש שם עיירת גבול בשם פוטלפו, שיש בה ראפטינג מטורף שלא היה לנו זמן לעשות, וגם לא כולם רצו.
בלילה עשינו קמפינג. פתחנו אוהלים, בישלנו, היה ממש תענוג. כמעט בכל אתר קמפינג יש מנגל מסודר ומקלחות עם מים חמים. באוהלים לידינו ישנו אבא ובן, שביום אחרי זה נכיר אותם.
ביום הבא פגשנו את האבא והבן באיזה מעבר גבול או נקודת ביקורת, ומסתבר שזה טיול בר מצווה והם ישראלים - ארגנטינאים. האבא, הוגו, והבן ניר. הם היו ממש אחלה, דיברנו קצת, והמשכנו את הנסיעה יחד בשתי מכוניות. יש לציין, שלאורך כל הדרך עצרנו את האוטו בלי סוף לתמונות. כל הנופים שם גלויות.
בלילה הגענו לעוד אתר קמפינג, לא לפני שהוגו קנה בשר מובחר ואנחנו את כל השאר, כדי לעשות ארוחה. הגענו לאתר והרמנו שם ארוחה + מסיבה... לא שמתי לב שזה היה יום ההולדת שלי (כי הייתי שיכור), אבל יצא טוב. הוגו הוא ממש במקרה סמנכ"ל ב- RADWARE, חברת הייטק של 1,300 איש בארץ, והיה טוב לראות אותו שיכור כמונו ורוקד כמו מטורף. מזל שהיה שם מבוגר אחראי (הבן שלו) כדי שייקח אותו למקלחת להתאוששות.
תמונות מהמסיבה (בחסות אתר "לילה"):
הוגו מרביץ תורה במאמינים:
ביום שאחרי, המשכנו לקרחון התלוי. אין הרבה מה להגיד עליו, חוץ מזה שהוא קרחון והוא תלוי בין שני הרים.
אחרי האטרקציה הזו המשכנו למעיינות חמים. הגעתי למסקנה שאני אוהב מעיינות חמים...
בדרך ירד הרבה גשם, ולהוגו היה ג'יפ סגור אז הוא לקח לנו את התיקים. בלעדיו היינו חצי אבודים... גם בניווטים. הוא היה האבא שלנו ליומיים. ישנו בלילה בהוסטל, ובבוקר הוגו והבן שלו נסעו יותר מוקדם, כי אנחנו חזירי שינה ולא רצינו לקום מוקדם מידי. המשכנו לאטרקציה שנקראת מערות השיש, שזה בעצם לקחת סירה לתוך סלעים גדולים שנוצרו בהם מערות טבעיות.
מימין - שיש. משמאל - שיש. ים שיש:
אני, מראה לכולם איפה יש שיש:
היה יום סגריר (והקבוצה הפסידה), אבל אני החלטתי שאני רוצה להרגיש מה זה להיות טרמפיסט. אז התמגנתי בהרבה מאוד שכבות ביגוד, ועברתי לארגז של הטויוטה, עם עוד שני טרמפיסטים שאספנו בדרך.
להלן רשמים מהחוויה (שימו לב לדגל על נלסון... פטריוטי ואמיץ):
עשינו זמן טוב בנהיגה (כי אורטל נוהג כמו משוגע - דרך אגב, בגלל זה הטמעתי את השם קרטרה אורטל במקום קרטרה אוסטרל), אז היה לנו זמן להגיע לאל-צ'לטן, שם חשבנו לראות את הפיץ רוי, שזה עוד סוג של קרחון. כשהגענו הבנו שאין לנו זמן לזה, אז ראינו קרחון ולגונה אחרים, בשם סרו טורה. לא התלהבנו ממש, והמשכנו לאל קלאפטה, שם יש עוד(!) קרחון, אבל קרחון מתנפץ.
בניגוד לקרחון התלוי, יש הרבה הרבה מה להגיד על הקרחון הזה מאשר שהוא קרחון והוא מתנפץ. זה פשוט קרחון ענק, נראה כמו משהו חייזרי שנפל פה ולא יודעים מה לעשות איתו. כל כמה דקות חלקים ממנו מתנפצים למים. צריך מזל לראות את זה קורה, והרבה מזל לראות חתיכה ממש גדולה נופלת למים. שם היינו בתצפית ועשינו שיט בסירה לאורך הקרחון. היה קצת באסה כי ירד הרבה גשם, אבל הדבר הזה פשוט מטורף:
משם המשכנו לפורטו נאטאלס, שם יש פארק לאומי בשם טורס דל פיינה (בתרגום חופשי: הטורס של הפיינה. תכלס אין לי מושג). בפארק יש טרק של כמה ימים, שרואים בו הרבה מאוד דברים, כולל טורוסים, שהם עמודי גרניט גדולים. מאחר והיה לנו אוטו ומעט זמן (ליתר דיוק - יום לבזבז שם), לא עשינו את הטרק, אלא ראינו את הטורוסים מתצפית שמגיעים אליה עם האוטו. היה ממש מזג אויר גרוע, וגם התצפית לא היתה קרובה, אז ראינו נוף מטושטש והסבירו לנו שאלה הטורוסים.
לא שזה היה חשוב לנו, פשוט פתחנו את הרמקולים ועשינו מסיבה + שוקו ולחמניה + קריאות של ג'ימלייה ג'ים לעבר הנוף. עשינו שם כמה קטעי וידאו מהמצחיקים שנראו, אך מפאת גודלם נבצר ממני להעלותם ליוטיוב (ותודה לאבשלום קור שעזר לי עם המשפט האחרון).
אחרי הלילה בפורטו נאטאלס, נסענו ביום אחד לאל בולסון כדי שיהיה לנו יום שלם להירגע בחווה (שזה מתקן מדהים של ישראלים שיש בו שקשוקה וחומוס). נסענו מ - 12 בצהריים, עד בערך 5-6 בבוקר, 1500 ק"מ ביום אחד. טירוף אבל חוויה.
ואחרי יום ולילה בחווה, החזרנו את האוטו בברילוצ'ה, ונסענו באוטובוס של 21 שעות לבואנוס איירס.... והנה אני פה.
בקרוב חוויות מהעיר.
לסיום, סרטון דוקומנטרי:
זה האלבום של כל הטיול: http://www.facebook.com/album.php?aid=76446&id=750134408
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה